© 2019 by the Vaad Merkazi Israel

  • Facebook Social Icon

בשנת 1747 נפתחו דלתות העיר להתיישבות יהודית לאחר ששליט פרס באותה תקופה, נאדר שאה, חזר ממסע כיבושים בהודו, הביא עמו אוצרות רבים, קבע את משהד כבירתו, וביקש מכמה משפחות יהודיות לנהל עבורו את אוצרותיו החדשים.

 

זמן מה לאחר מכן נרצח השליט הפרסי, והיהודים נותרו מחוסרי הגנה. בסוף מרס 1839 פקד אסון גדול את בני הקהילה היהודית במשהד, ורבים מהם נרצחו על ידי השיעים הקנאים בעקבות עלילת דם שהפיצו עליהם המוסלמים.

למחרת הטבח הצטוו היהודים לקבל עליהם את דת האסלאם או למות. יהודי משהד קיבלו על עצמם את האסלאם ונודעו כ"ג'דיד אל איסלאם" (המוסלמים החדשים). אולם התברר כי בני הקהילה התאסלמו רק למראית עין, ובמשך עשרות שנים ניהלו חיים יהודיים במחתרת.

 

הגברים בקהילה קיבלו שני שמות, ערכו ברית מילה והכשירו את המזון בסתר. נשות הקהילה שימשו בתפקידי דת כמו בלדריות לתשמישי קדושה ומארגנות תפילות. אנשי הקהילה בנו מקוואות במרתפים, סיפרו סיפורים שונים לשכניהם המוסלמים כדי שלא להוות חלק יום-יומי מקהילתם ונמנעו מלחתן את בנותיהם עם המוסלמים על ידי ניקוב אוזני הבנות עם לידתן - הם ענדו להן עגילים והכריזו כי הן מאורסות.

 

העולים הראשונים מבני קהילת משהד הגיעו לארץ ישראל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. רבים מהם התגוררו בחצרות משותפות בירושלים, וחלקם הגיעו לתל אביב ולבני ברק.

כיום המרכזים העיקריים לעולי משהד בעולם קיימים בניו-יורק, לונדון, המבורג, מילנו וכמובן ישראל.

קהילת אנוסי משהד הינה קהילה יהודית פרסית, שחבריה היו אנוסים לחיות כמוסלמים במשך 120 שנה אך שמרו על יהדותם בסתר.

 

עד המאה ה-17 לא הורשו יהודים להתגורר בעיר משהד שבצפון מזרח איראן. בעיר שיעית זו היה קברו של אחד האימאמים השיעים הקדושים עלי א-רידא, ואלו שלא היו שיעים, ובעיקר יהודים, נחשבו טמאים בעיר זו.