ענף המלגות לסטודנטים

 מידי שנה מעניק הועד המרכזי מאות מלגות ומלגות הצטיינות לסטודנטים מהקהילה

סיפורם של קהילת אנוסי משהד החל בשנת 1746, כאשר השליט הפרסי הסוני, נאדר שאה, הזמין 40 משפחות יהודיות לנהל את אוצרותיו הרבים שהביא ממסע כיבושיו מהודו, בעיר משהד הנמצאת במחוז ח'וראסאן אשר בצפון מזרח איראן, בירתו החדשה.

עם רציחתו ב-1747, מצאה עצמה הקהילה בלב עיר שיעית קנאית, ללא הגנה, וחיה בפחד מתמיד. משכנם נקבע בגטו איידגא, מחוץ לחומות העיר.

בערב פסח 1839, בעקבות עלילת דם, נרצחו 35 מיהודי העיר, והנותרים אולצו להתאסלם ולחיות בזהות כפולה במשך כ-120 שנה – "ג'דיד אל אסלאם" (מוסלמים חדשים) – תוך שמירה מחתרתית על מצוות, חיי קהילה וייחוד דתי. הנשים חילקו בשר שנשחט בשחיטה כשרה בסתר, היו בלדריות לתשמישי קדושה, ארגנו תפילות גברים במחתרת ועוד. הגברים  בקהילה קיבלו שני שמות: שם עברי, אותו קיבלו בטקס ברית המילה שנערך בסתר, ושם מוסלמי לשימוש ביום-יום. תפילות ובריתות נערכו במחתרת, נישואי ילדיהם סודרו בגיל צעיר למנוע התבוללות, שחיטה כשרה בוצעה בסתר ועוד.

ראשי קהילת האנוסים נאלצו לעלות לרגל למכה, וקבלו את התואר חג'. יהודים אשר עלו למכה המשיכו בעלייה לרגל גם לירושלים ולמערת המכפלה בחברון. ביניהם היו חג'י יחזקאל וחג'י אדוניה הכהן, אשר רכשו אדמות ובנו חצרות עם בתי כנסת על שמם בשכונת הבוכרים בירושלים. בית הכנסת חג'י אדוניה הכהן נוסד בשנת 1900 ולאחריו נבנה בית הכנסת חג'י יחזקאל. בחצרות בתי הכנסת התגוררו ראשוני משפחות העולים ממשהד.

בשנת 1925 העניק השאה רזא פהלווי חופש דת באיראן, ויהודי משהד יצאו מהאניסות והחלו לקיים חיים יהודיים בגלוי.

בשנת 1946 התחוללה עלילת הדם השנייה במשהד ואילצה את קהילת משהד להתחיל בהגירה לעיר טהראן, לארץ ישראל המנדטורית, לארה"ב, לגרמניה ולאיטליה שנמשכה עד שנות ה-80.

כיום מונה הקהילה למעלה מ-20,000 נפשות המתגוררות בישראל, ניו-יורק, מילאנו ולונדון.

הקהילה נחשבת לקהילה גדולה ומבוססת המעבירה תרומות רבות, למדינת ישראל בתחומי בריאות, הצלה, חינוך והנצחה.